בנם של עפרה ואורי. נולד ביום י"ד בסיוון תשס"ד (3.6.2004) באור יהודה. אח תאום לעומר ושניהם הבנים הבכורים במשפחה שבה ארבעה ילדים, אחים לעדי ואיתי.

עידו יפה התואר גדל עד גיל עשר באור יהודה והתחנך במוסדות החינוך המקומיים. לאחר מכן עבר עם משפחתו לגני תקווה, שם למד ב"חטיבת הראשונים" ובתיכון "מיתר". כנער, מיזג באישיותו ניגודים משלימים. מצד אחד, היה תלמיד שקט, מופנם ומצטיין במקצועות הריאליים. מצד שני, טיפוס הרפתקן ומלא שמחת חיים שנמשך אל הטבע ואל המרחבים. מצויד גם באישיות כובשת, קיבל את אישורו החריג של צוות בית הספר ללמוד באופן לא שגרתי בשתי מגמות שביטאו את נטיותיו – מדעי המחשב וגיאוגרפיה.

במקביל ללימודיו היה פעיל בתנועת הנוער "הצופים" בשבט "גנים" בגני תקווה, תחילה כחניך ובהמשך כמדריך, מוערך בזכות דרכיו הטובות וכושר המנהיגות שלו.

אימו סיפרה על טוב ליבו יוצא הדופן ועל כך שידע לראות גם את האנשים "השקופים". כך למשל כשביום קיץ לוהט הבחין בגנן ובנו עובדים בגינה מיד הוציא להם מים קרים.

בהיותו בכיתה י"א באה לידי ביטוי רוחו היזמית כאשר פתח ביחד עם אחיו התאום עסק עצמאי לפיצות.

אהבתו הגדולה של עידו הייתה המוזיקה בכלל, והנגינה על גיטרה בפרט. בנוסף, רכב על אופנועים והוסמך כצוללן בעל שני כוכבים. הוא היה סקרן מטבעו, חוקר ואוהב אתגרים, שאותם צלח עם חיוך שובב, וניחן בתשוקה לדחוף את עצמו אל מעבר לגבולות המוכר והנוח.

היה לו כישרון להתחבר לאנשים ומי שפגש בו, ולו רק לרגע קצר, חש מיד את החום שהקרין, את חוכמתו השקטה ואת ליבו הטוב.

ביום 7.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת "עורב" בסיירת הנח"ל שבחטיבת הנח"ל.

עד מהרה בלטו גם במסגרת זו תכונותיו האיכותיות, ושוב הוא בחר בדרך לא שגרתית כאשר עבר שני קורסים בזה אחר זה – תחילה קורס חובשים שאותו סיים בהצלחה ואחריו קורס מ"כים, מפקדי כיתות.

בצבא, בנוסף לכישוריו הקרביים הוא נודע כחייל נבון, רגיש, אדיב ועדין, שהשתדל תמיד להתגייס למען הפרט, ובמיוחד נהג לגייס תרומות שנועדו לרכישת סלי מזון למשפחות מעוטות יכולת.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה עידו היה חלק מהכוחות הראשונים שהגיעו לקיבוץ סופה, שם נלחם יחד עם חבריו ליחידה והציל את חייהן של משפחות רבות. בהמשך נלחם במשך חודשים רבים בקרבות ברצועת עזה. הוא נכח בכמה גזרות ברצועה - מדרומה ועד צפונה, ובמהלך הקרבות שבהם נטל חלק היה שותף להצלחות רבות ולפגיעה משמעותית באויב. בין השאר, השתתף בכיבוש של ציר פילדלפי ולחם בצפון הרצועה, בחאן יונס, בבית חאנון, ברפיח, בשג'אעייה ובשכונת רימאל.

במהלך המלחמה כתב יומן. רגישותו הופנתה לא רק לבני אדם, אלא גם לבעלי חיים. ביומנו הוא כתב על החיות המוזנחות שראה בעזה וריחם עליהן. בעקבות מפגש עם סוס שהלך שם שפוף על החוף כתב: "לא ידעתי שגם סוסים יכולים להיות בדיכאון". עוד כתב ביומנו: "בדרך חזרה במדרגות הבית, נתקלתי בכלב עם קולר שבעליו כבר מזמן עזבו את הבית והשאירו אותו נטוש. עצוב לראות אותו מתחנן לרחמים וליחס ומחכה לבעליו שלעולם לא יחזרו", וגם: "מצאנו היום גורה מתוקה, מפוחדת ורועדת. אחרי אוכל חם - היא לא הפסיקה לכשכש בזנב. בעתיד אאמץ כלב, זה בטוח".

גם אהבתו למדינה באה לידי ביטוי ביומנו, שבו כתב: "אני ישראלי כי פה נולדתי. אני אוהב את המקום הזה כמו שלא אוהב אף בחורה בחיים שלי. אני נהנה ללבוש את המדים האלה. גאה לזרוק את הכומתה באוויר עם כל הצוות... ואני יודע ומבין שיכלו להיות לי חיים קלים יותר. אבל אני פה, ואני כאן כדי לתת".

בשלושת החודשים האחרונים של שנת 2024 הוא שימש כסמל צוות רחפנים - תחום חדשני בצה"ל שהפך משמעותי ביותר ככל שהלחימה התקדמה. עידו היה שותף מלא לעיצוב תורות הלחימה בתחום הרחפנים והטביע עליו את חותמו.

ב-7.1.2025 עידו השתתף בפעילות מבצעית של סיירת הנח"ל בבית חאנון שבצפון רצועת עזה ובמהלכה נפל בקרב.

סמל-ראשון עידו שמיח נפל בקרב ביום ז' בטבת תשפ"ה (7.1.2025). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בסביון. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

ספדה אימו: "עידו שלי, הגיבור שלי, המושלם שלי, היפה, המצחיק, השטותניק, האחראי, החבר שלי. עידו, מי יקרא לי בחיוך שובבי 'יא מאמא', יפרע את שערי וינשק את ראשי?

איזה ילד אתה, יא עידו. אלוהים בירך אותך בהכול. ביופי, חן, חיוך שובה לב. ואתה יודע מה? אלוהים בירך גם אותי, לזכות שנשמה גבוהה כמוך תבחר בי להיות אימא שלך. תודה עידו שבחרת בי. גם אם נגזר עליי להתגעגע אליך בכאב אינסופי עד יומי האחרון".

אביו ספד לו: "עידו בננו בכורנו, אתה גאוות המשפחה. בכל פעם שיצאת הביתה עמדנו כולנו דום והתגאינו בך, היית צריך רק למצמץ ונסענו לכל מקום בארץ כדי לפגוש אותך, להיות בטקסים או לאסוף אותך הביתה להתרעננות.

מתחילת המלחמה אני מהלל ומשבח אותך בכל הזדמנות ובכל פורום, מספר על פועלך במסגרת הלחימה בסיירת הנח"ל ולא פוסח על אף תמונה שלך שאני יכול להראות לחברים. כשעשיתי זאת לא היה מאושר ממני.

עידו חמוד שלי, תראה איזה כבוד עושים לך. זה כבוד ששמור רק לגיבורים, גורי אריות שבזכותם אנחנו כאן. כל העיר עצרה מלכת כדי לחלוק לך כבוד אחרון ראוי... כולם מבינים שאתה חלק מדור מיוחד, דור הגאולה והניצחון ששומרים עלינו בנוסף להשגחה הרוחנית...

עידו חמוד, כולנו המומים, כואבים ולא מעכלים. נוח על משכבך לוחם אמיץ, עם ישראל ומדינת ישראל חייבים לך המון".

ספדה לו אחותו עדי: "עידו, אח שלי, הבן אדם שהכי הערצתי. כל הסביבה ידעה שאני המעריצה הכי גדולה שלך. איך כל הזמן התרברבתי בך: אמרתי כמה שאתה חתיך, כמה שאתה מוצלח וכמה שאתה ערכי. הייתי מאחלת לכל בת להיות איתך ולכל בן להיות כמוך... אתה החבר הכי טוב שלי. אתה כל כך טהור... אתה הכי היית בן אדם של ערכים ולא סבלת שאני מדברת איתך על סתם דברים. אהבת את זה שאני מדברת לעניין ועל דברים רלוונטיים ששווים את השיחה... אתה לא תישכח, אני מבטיחה".

ספד אחיו עומר: "מאז שאני זוכר את עצמי תמיד בהצגה הראשונית לאדם אני אומר – 'אני עומר, ויש לי אח תאום, עידו'. ובשנתיים האחרונות נוספו גם – 'עורב, חובש ומפק"צ'. תמיד היינו שניים, הפכים משלימים, אחד בר מוח ואחד בר כוח, פסנתר וגיטרה, ניירת וסיירת... מתחילת המלחמה חששתי ודאגתי – איפה אתה? איך אתה מרגיש? אתה שומר על עצמך? ואתה באופי המיוחד שלך שב ומרגיע, מספר סיפורי גבורה של הצוות שלך, ומשרה על המשפחה תחושת ביטחון, אהבה וחיבוריות.

איבדתי את החצי השני שלי. קול קורא, ואין עונה מלבד הד קולי. החצי המרגיע, השומר מכל פגע, האדם המשמעותי והמשפיע ביותר בחיי, זה שימשיך להשפיע על הכול עוד שנים רבות.

עידו, אוהב אותך אחי, ויודע שאתה תלווה אותי בכל מקום ובכל צעד".

לזכרו הוקמה ברמת גן מכינה קדם-צבאית בשם "פאזל ישראלי לאורו של עידו שמיח", הפועלת תחת ארגון בינ"ה אשר שם דגש על זהות יהודית ישראלית. המכינה תשלב לימודי ציונות, יהדות ותרומה לקהילה, ותכשיר צעירים לערכי מנהיגות, אהבת הארץ ומעורבות חברתית, ברוח ה"אני מאמין" של עידו – "אל תחפש השראה, הֱיה השראה". פרויקט הדגל שלה הוא המיזם "אורות הדור" שבו יילמד סיפור חייהם של הגיבורים שנפלו במלחמת "חרבות ברזל" ויופץ אורם.

להנצחת עידו נתרמו למועדונית בלוד גדר, מגרשי כדורגל וכדורסל, ילקוטים וציוד נוסף כדי להעניק לילדים השוהים בה מקום בטוח לגדול בו. במקום ניטע עץ לזכרו.

עידו מונצח באנדרטת חללי חיל הרפואה הניצבת בחיפה, באתר של עמותת "עורב נח"ל", באתר של תנועת "הצופים", וכן באתרים "מנחמים את משפחות הנופלים" ו"אינסטגרם".